משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות
מברך את הזוכים
בפרס אורי אורבך
לתרבות יהודית
ה'תשפג - 2023
טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום שלישי, כ"ה באייר, 16.5
במעמד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג
מנשה לב רן
מנשה לב־רן (ליברמן), מנהל מוזיקלי ומנצח תזמורות ישראלי השפיע יותר
מכל על יצירה מוזיקלית בתרבות היהודית, קידומה והעלאת קרנה. הוא עשה זאת לא רק כיוצר מוזיקלי גרידא, אלא כמי שיצר גופים, במות ומסגרות חדשות, יש מאין, שהוסיפו למאגר של הזמר החסידי, של הליטורגיקה, הפיוט, נכסי צאן ברזל שיש להם השפעה, עד היום, הן בצד האומנותי והן בהקמת דור חדש של יוצרים בכיוון של מוזיקה יהודית.
מוזיקה זו כמעט נעדרה כליל מהנוף התרבותי בישראל ולב־רן הצליח להניח יסודות מוצקים שלה ולקדמה, הן מן הפן המערבי־אשכנזי והן מן הפן המזרחי, כולל עולם הפיוט.
לב־רן בחר את צוות הזמרים, קבע את הרפרטואר וחולל מהפכה כשהניגון המסורתי הגיע לקדמת הבמה, כבש קהלים גדולים בצה"ל ומחוצה לו והמקהלה הוזמנה גם לאירועים חשובים בארץ ובגלובוס היהודי כולו.
מנשה לב־רן כיהן 15 שנה בתפקיד מנצח מקהלת הרבנות ובנוסף, הקים מקהלות רבות כמו מקהלת בית הכנסת הגדול בתל אביב, מקהלת השקמים (ה"דגל") מקהלת "צליל" כפר סבא, מקהלת "זמר חי" והמקהלה המסורתית "זמר לציון".
לב־רן היה המנהל המוזיקלי של חזנים וזמרים גדולים, בהם משה שטרן, דודו פישר, צמד רעים ואחרים.
שלב חשוב בעשייתו היה הקמת "פסטיבל הזמר החסידי". במשך כל שנות קיומו, הפסטיבל הצמיח שורה ארוכה של ניגון ושיר מתוך הבאר היהודית, שלא מעט מן הזמרים לא היו שומרי מסורת והמאורע שיצר היה אמצעי תרבותי לקירוב הציבור הרחב אל מורשתו. כך גם התקבל על ידי קהילות יהודיות בעולם כולו.
מהשירים שנקבעו בתודעה בזכות פעילותו – "והאר עינינו", "עוד יישמע", "עושה שלום", "שישו ושמחו" ו"אדון עולם" של עוזי חיטמן – היצירה שחצתה גבולות, פלגים ושכבות אוכלוסייה והקיפה את כל העם.
מ־1980 במשך 28 שנים, עבר מנשה לב־רן לנצח על תזמורת משטרת ישראל וגם כאן שילב מוטיבים מן המורשת היהודית מכל הקשת של ארצות המוצא והפזורה היהודית, עובדה שקירבה את הציבור לגווניו, דתיים וחילונים כאחד, למוזיקה זו.
לב־רן גם הלחין לחנים וכתב עיבודים קוליים בכישרון רב, ואמ"י, עיריית תל אביב ומוסדות אחרים הכירו בכישרונותיו וציינו את יכולתו הווירטואוזית להשתמש במוזיקה כאמצעי לבניית גשרים בין מגזרים שונים, תוך תרומה לשילוב ולפלורליזם בה.
הוא גם הטמיע ויצר סינתזה של מוזיקה אופראית יחד עם חזנות ויצר מכלול הרמוני שובה־לב. לב־רן בנה עוד נדבך בבניית המורשת המוזיקלית, שימור וחידוש ערכי הניגון היהודי לדורותיו, כולל מוזיקת חזנות, כמו גם מוזיקה אומנותית
ופופולרית. הוא שילב מגוון מקצבים וצלילים שהושפעו מתרבויות מוזיקליות שונות ועוצבו בארצות התפוצה וכאן במדינת ישראל.
כל זה משמש תשתית של שימור חומרי ורעיוני של מסורות אלה, שיישמרו בזכותו בחלוף הדורות ויעמדו איתן גם בתמורות שיחולו.
על כל זאת ועוד, מצאה לנכון הועדה להעניק למנשה לב־רן את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום מפעל חיים.
ג'קי לוי
מפורצי הדרך של היוצרים ששילבו יצירה יהודית בתוך עולם העשייה הכללית, הוא איש אשכולות שמפעליו הרבים בתחומי היצירה היהודית פרוסים במרחבי עשייה מגוונים.
ג'קי לוי הצליח להיות מהראשונים שהתהלכו בעולם היצירה הכללי: בסטודיו של ניסן נתיב, בתחנת גל"צ, ובאולפני הטלוויזיה, ופעל שם בתפקידים שונים ומגוונים – מנחה, עורך, מגיש, יוצר, יועץ ועוד, ולשלב בהם, בטבעיות, על קדמת הבמה את הסיפור היהודי והיצירה היהודית.
מפעליו הרבים בתחומי היצירה היהודית: סטרא קמא, צו פיוס, קלבת שבת, מופעי הסליחות ועוד הם רק פן אחד מתרומתו הגדולה לעולם היצירה היהודית.
כי מה שמאפיין במיוחד את ג'קי לוי הוא אומנות החיבורים שהוא יוצר דרך עשייתו בתחום התרבות היהודית.
לוי יוצר חיבורים מיוחדים וטבעיים לסיפור היהודי ומנגיש את היהדות גם למי שחווים עצמם כרחוקים ממנה.
בהיותו אדם שומר מצוות, שגדל וצמח במשפחת רבנים ובמוסדות הציונות הדתית, לוי מחובר לארון הספרים היהודי, וממנו הוא בא כאשר הוא מופיע ומרצה.
בשנים האחרונות הוא מרבה לנדוד ברחבי הארץ עם מפגשי הסיפור היהודי שלו, שבהם הוא ניגש אל ארון הסיפורים היהודי לא מזווית של חוקר או רב, אלא מן הזווית המוכרת לו טוב כל כך, כמגיד ומספר סיפור. במפגשים בודדים או בסדרות מתמשכות, הופכים סיפורים מכוננים כמו עקדת יצחק, ודמויות כגון אליהו הנביא, או ר' יהודה הנשיא, לחלק מסיפור טוב, המזמין את השומעים והנוכחים לספר את סיפורם ואולי להבין מה הן מבקשות לספר לנו עליהם ועלינו עצמנו.
ההתייחסות לסיפורי התנ"ך והתלמוד כסיפורים הופכת אותם לנגישים גם עבור הקהל החילוני ובהם גם רבים, שלא תמיד ראו בטקסטים הללו חלק מעצמם ומנכסי התרבות שלהם. בד בבד, הגישה המקורית של לוי מצליחה להפתיע גם תלמידי חכמים שמצויים לפני ולפנים ארון הספרים היהודי.
ג'קי לוי השכיל להביא איתו אל הבמה את מיטב דמויות העולם היהודי. בהומור, בעדינות ובאהבה הוא מספר את סיפורן,
מאהיב אותן על הצופים ומחבר את צופיו ואת מאזיניו אל התובנה הפנימית שהם מפיקים מדמויות ההוד ומההיסטוריה
היהודית המפוארת.
הן בתוכן והן בצורה ג'קי לוי משמר סגנון יהודי ייחודי. בכישרון ובאומנות האלתור הוא מתאים ומדייק את מופעיו לקהל
השומעים המסוים שמולו.
לא רק אומנות הביצוע של ג'קי היא יהודית בכל רמ"ח ושס"ה, נושמת את ההומור היהודי ומתכתבת עם מספרי הסיפורים
העממיים של "פעם", גם התכנים של הסיפורים שלו הם סיפור אהבה עם החיים היהודיים.
בית הכנסת הוא זירת התיאטרון שבה מתחוללים רוב סיפוריו, וגם בית המדרש וכיתת הלימוד בישיבה והסמטאות הירושלמיות בשבתות וחגים ובוקרי הסליחות. הרבדים השונים בשפה (עברית יהודית של קודש וישראלית של חול, המילה העתיקה והמילה החדשה, ביטויים גבוהים ועגה עממית) הם כלי המשחק שלו והמכרה האינסופי של בדיחות הדעת. זה אולי לא תיאטרון במובן היווני הקלאסי של דרמה – מסכות, פרוטגוניסט ואנטגוניסט – אך לפי אמונתו ותפיסתו, זוהי אומנות הבמה היהודית המקורית.
ג'קי לוי הוא אומן שיוצר אומנות בתו קונטקסט יהודי ומגיש אותה באהבה לכלל חלקי הציבור.
על כל על כל זאת ועוד, מצאה לנכון הועדה להעניק לג'קי לוי את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום מפעל חיים.
עמיר בניון
עמיר בניון הוא הפסקול של התרבות הישראלית־יהודית המתחדשת. ביצירתו הוא מחבר בין צלילים מהעבר של כלל קהילות ישראל לבין המציאות הישראלית העכשווית, משמש גשר בין קהלים שונים ובקולו הייחודי הוא מביא לבמה את מנעד הקולות הקיימים בחברה הישראלית. במשך כל הקריירה המוזיקלית שלו, הכוללת מעל 16 אלבומי אולפן ומאות שירים, בניון משלב טקסטים יהודיים עם מוזיקה עדכנית, ועובר דרך אמונית עם קהל מאזיניו.
בניון נע על הציר היהודי־ישראלי, ומתייחס ביצירתו הענפה הן לחגים יהודיים והן למועדים לאומיים, ואף החיה ניגונים עתיקים מכל קהילות ישראל.
הוא מביע עמדות עצמאיות ונחושות ופורץ דרך בתרבות היהודית שמוצאת דרכו את הביטוי, המקום וההשראה לעוד רבים אחרים בתחום.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הוועדה להעניק לעמיר בניון את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה.
מורין נהדר
מורין נהדר היא יוצרת ילידת איראן שהקדישה את פועלה לשימור ולפיתוח המוזיקה של קהילות איראן. היא הפייטנית היחידה בארץ של יהדות פרס, חוקרת את מסורת הפיוטים של הקהילות משם, והקימה לאורך השנים אנסמבלים, מופעים, ארבעה אלבומים ושיתופי פעולה מוזיקליים רבים המבקשים לגאול מהשכחה את תרבות יהודי איראן, יחד עם עיבודים מודרניים שמאפשרים חיבור ביניהם לבין כלל קהילות ישראל. בקולה הייחודי וביצירתה המעמיקה, נהדר מנגישה את הפיוטים הללו ומביאה אותם למרכז זירת התרבות הישראלית, ונותנת להם חיות ומקום בתוך הפסקול של כולנו. פועלה זה ממשיך ועוד ימשיך להדהד עוד דורות קדימה, ומשמש דוגמה ומודל ליצירה
מפעמת השואבת משורשי העבר ומתוך כבוד והעמקה, משמרת אותם בשביל העתיד.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק למורין נהדר את פרס אורי אורבךלתרבות יהודית בתחום המוזיקה.
פורת סלומון
פורת סלומון הוא אומן חזותי, מורה, מרצה ואוצר. יצירתו מתמקדת בציור, צילום ומיצבי וידיאו, דרכם הוא מנכיח מיומנות וידע המערבים בין עולם התוכן היהודי והאמונה הדתית לבין ההיסטוריה של האומנות.
סלומון פועל בין שני מרחבים ושתי שפות – שפת בית המדרש ושפת האומנות.
בתנועת רצוא ושוב הוא נע בין שני עולמות ומבקש לחולל מרחב חדש ו"אחר" בשדה האומנות ובתרבות הישראלית. סוגיות של בית המדרש נידונות ומקבלות חזות בחומר, וסוגות באומנות נדרשות באמצעות חוכמת היהדות ומעשה חושב. ביצירתו דרים זה לצד זה עולמות של קודש מול עולמות של טומאה, תיקון מול הרס וחיבור מול פירוד. עבודותיו מעוררות שאלות ואינן מחפות על אמירות נוקבות בסוגיות של דת ושל לאומיות.
לצד יצירה פורייה, סלומון פעיל בקידום ובעידוד היצירה היהודית־ישראלית בחברה הישראלית ובפרט בקרב צעירים דתיים. פעילותו כוללת הקמת מגמות אומנות בישיבות תיכוניות, הקמת בית ספר גבוה ללימודי אומנות וייזום פרויקטים רב־תחומיים המשלבים בין אומנות עכשווית לבין מחול יהודי מודרני.
סלומון מעניק קול חדש, מרענן ומקורי לשדה האומנות הישראלית ומוסיף נדבך חדש ומרתק לאומנות היהודית לדורותיה.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק לפורת סלומון את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום האומנות הפלסטית.
מאיה ז"ק
מאיה ז"ק היא אומנית רב־תחומית. ציר מרכזי ביצירתה עוסק בהיסטוריה של הזיכרון האנושי והזיכרון היהודי בפרט, זהו מסע חיפוש וחקירה מתוך פרספקטיבה של בת דור שלישי לשואה, הדורשת את הזיכרון ההיסטורי של המקרה היהודי.
יצירתה של ז"ק נעה בין מדיומים שונים: רישום, שירה, מיצב, וידיאו, קולנוע, הדמיות מחשב, שאמצעותם פיתחה שפה המשלבת בין טכנולוגיות עכשוויות לצד טכניקות מסורתיות. שליטתה במנעד רחב של אופני ביטוי ונראות, הופכים את יצירתה למופע אומנויות מרהיב המותיר חותם עמוק.
תהליכי היצירה של ז"ק מגובים במחקר עיוני לצד בירורי החומר, תוך תהליך של פירוק והרכבה מחדש של חומרי הזיכרון באמצעות מילים, דימויים, עדויות, מסמכים וצילומים, המערבים בין מציאות ודמיון. מקורות ההשראה ליצירתה הם
עולם המדרש, ההגות החסידית, תורת הסוד והפילוסופיה היהודית המודרנית.
יצירתה של מאיה ז"ק זוכה להכרה בינלאומית, עבודותיה מוצגות ברחבי העולם, במוזאונים יהודיים מהחשובים שבהם. יצירות הווידיאו והקולנוע מוצגות
בפסטיבלי קולנוע יהודי בארץ ובעולם. יצירותיה ופעילותה האומנותית הענפה מוסיפות נדבך חשוב ומרתק לתרבות היהודית.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק למאיה ז"ק את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום האומנות הפלסטית.
דורית אורגד
יצירתה של דורית אורגד נוכחת, מוכרת ומעשירה את מדף היצירה העברית מאז ומתמיד. הן בזכות כתיבתה רבת השנים ומספר עצום של יצירות פרי ידיה (כ־70 ספרים!), הן משום שרבים מספריה מכוונים לקהל הקוראים הצעיר והן משום בחירתה לא פעם לעסוק בהיסטוריה היהודית, הרחוקה והקרובה יותר.
עבור הנמענים הצעירים יצרה אורגד ספרות עברית המנוסחת בעברית רהוטה, מעמיקה ומנומקת במחקרים רבים ומוגשת בעלילה מעניינת ומסעירה.
יצירתה רבת ההיקף של אורגד אינה נעה על ציר הזמן בלבד אלא גם על ציר החברה הישראלית על כל גווניה הפריפריאליים. הזהות הישראלית משורטטת ביד אומן בקווים עדינים, מסתעפים ועזי מבע.
כאמור, דורית אורגד השקיעה רבות בכתיבה המכוונת לבני הנוער. אנו רואים בכך החלטה מודעת ועקרונית – הנוער הוא היעד, דרכו אפשר לספר עבר,
ליצור זהות ולהשפיע על העתיד. ללא ספק, זוהי החלטה מלאת אופטימיות ואמונה.
מצאנו לנכון לסיים במילותיה של דורית אורגד עצמה:
"לי אכפת להביא את ההיסטוריה היהודית למודעות של הנוער. להבהיר שהעבר היהודי, ככל שהוא קשה, מוסיף משמעות ושלמות לחיים. דרך החוויות ההיסטוריות ספרותיות אני מביאה את בני הנוער להזדהות עם העבר היהודי ועם הקורבנות העצומים שהשקיעו בני העם כדי לשמור על היהדות. אני שואפת לטעת בבני הנוער באמצעות הספרים שלי גאווה ומשמעות לקיום היהודי ולהשתייכות. לדעתי אין תחליף לציונות וליהדות, אנו המשך של משהו ואנו גם התחלה של משהו ואי אפשר לנתק בין הדברים".
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק לדורית אורגד את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום הספרות והשירה
יורם ניסינוביץ‘
שירתו של יורם ניסינוביץ' מצויה בתדר עדין ונסתר הנשמע רק לאלו המבקשים להטות לה אוזן. היא איננה שירה המכריזה על סגולותיה בראש חוצות ותובעת את הקשב הציבורי בפיה.
במשך שלושה עשורים ניסינוביץ' כותב ומפרסם שירה לירית עתירת דמיון ומבע, ויחד עם זאת שירתו צנועה ולא מתיימרת. שירתו טבועה בחותמה של המקומיות ומתרחשת בין ענפי הרוזמרין, הקורנית, הזית והשקד. לעיתים שירתו מתבוננת במקומה – בפרחי הארץ ונופיה, באתריה הארכיאולוגיים וההיסטוריים ובמרחביה המדומיינים, ולעיתים היא אף מדברת בשם הנוף: נואמת את נאום הרקפת, חושפת את תשוקותיו של העץ.
יחסו האינטנסיבי למקורותיו היהודיים מגלה יוצר מקורי ביותר, העושה במקורות
אלו כבתוך שלו, מתוך היכרות מעמיקה עם היצירה היהודית לדורותיה על כל רבדיה ומטעניה ומתוך דרישה ליצירה חדשה-עתיקה שלה.
יש לציין את תרומתו של ניסינוביץ' לכתיבת השואה של העשורים האחרונים. כאן עורך ניסינוביץ' בירור מעמיק, רב מערכתי ורב קולי המבקש לעסוק ב"משפחת השואה השבירה".
בספרו הראשון של ניסינוביץ' "השולחן הנמוך של הישועה" (2008)יצר המשורר קול שירי מובחן ומקורי, גם אם מינורי, אך כבר בספר זה שבו נזרעו גרעיני חומרי החיים שצמחו כעבור למעלה מעשור, בספרו "חטבנו את החושך המוטל בתוכנו כחלום" (2022).בספר זה הגיע המשורר לניסוח פואטיקה מז'ורית, המתפרסת על פניה של ההיסטוריה היהודית כולה ומפיקה ממנה את ייחודיותה ומקוריותה.
הפרס מוענק למשורר יורם ניסינוביץ' משום שאנו סבורים שבשני ספרי השירה שפרסם יש התוויית דרך, מעוף ומקוריות.
אנו רואים במתן פרס זה עידוד להמשך היצירה, ומקווים שניסינוביץ' יוסיף למדף השירה העברית עוד ספרים רבים.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק ליורם ניסינוביץ' את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום הספרות והשירה.
משה אלפי
משה אלפי פועל יותר מ־30 שנה ביצירה הקולנועית היהודית והישראלית.
כיוצר, אלפי מצליח לגעת ולעלות נושאים פריפריאליים, על השונה, האחר, הלא מוכר, ולתת להם במה משמעותית.
אלפי עסק בנושאים רבים ובהם: נוער מנותק, בני העדה האתיופית, אומן, החברה החרדית, ולאחרונה הפיק וביים סרט על עדת השומרונים, נושאים שזכו להיות מוקרנים על המסכים בארץ ובעולם.
סרטיו של משה אלפי אינם מייצגים זרם זה או אחר ולא באים לייצג או לחנך, אלא
מאפשרים לצופה להכיר, להתרגש, לחייך ולהתחבר. דווקא בימים אלו, בימים של פילוג ופירוד, חשוב לעלות ולהראות את היצירה היהודית והישראלית כמו זו, יצירה יפה, השייכת ומחברת את כולם. מעבר לכל מעשה היצירה, משה אלפי הוא מורה ומחנך בנשמה.
במשך שנים, משה אלפי, מלמד ומלווה דורות רבים של תלמידי מעלה שהפכו הם עצמם ליוצרים. הוא מעניק להם את הידע והניסיון האישי, ולא פחות חשוב,
מעניק להם את הקשר והאהבה לתחום היצירה ובכל פועלו הוא מביא תרומה גדולה לעשייה הקולנועית היהודית והישראלית.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק למשה אלפי את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום הקולנוע.
יהודה גרובייס
יהודה גרובייס מביא קול אחר של תרבות קולנועית־יהודית שגדלה ונצרכת בקרב הציבור החרדי והיא חלק מהתרבות הישראלית, גם אם לא תמיד מתמקדים בה.
החל משנות ה־90 יהודה גרובייס מביים, מפיק, מצלם ולפעמים הוא גם השחקן. לפניו התחום לא היה קיים, כך שעשייתו פורצת דרך ממש ומאז שימשה מקור השראה ליוצרים נוספים וכך בעצם פתח את תעשיית הסרטים במגזר החרדי.
במשך שנים ארוכות הוא השקיע מכספו וממרצו כדי להנחיל דרך יהודית באופן ויזואלי, הלא היא הדרך הקולנועית. כך נוצר ז'אנר ייחודי המטפח את המורשת ואת הזהות היהודית.
למרות השמרנות במגזר החרדי, התכנים של יהודה גרובייס נכנסו לכל בית. זו יצירה בתפוצה רחבה, שמונה מעל מאה סרטים המותאמים לציבור החרדי.
לאורך כל שנות היצירה שלו, יהודה גרובייס שמח להנחות, לייעץ, ללמד, לשתף ולעזור ליוצרים נוספים שרק נכנסו לתחום ובאופן כללי עודד יצירות חדשות. הפקת הסרטים ויצירת תכנים מתבצעת תוך הנגשת ערכים השאובים מן המקורות, ההיסטוריה והמסורת היהודית, כל זאת ללא הנחות או פשרות בכל הנוגע לאיכות ולמקצועיות בכתיבה ובהפקה.
הענקת הפרס ליהודה גרובייס מבטאת את החשיבות של קידום היצירה הקולנועית-ערכית-חינוכית-יהודית לנוער במגזר החרדי. יצירה של התרבות היהודית שהגיעה העת שהיא תקבל משמעות בקולנוע הישראלי.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק ליהודה גרובייס את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום הקולנוע.
מחלקת ההפקה של סולמות
הרב יוסף צבי רימון
מחלקת ההפקה של "סולמות" בראשות הרב יוסף צבי רימון
מזה חמש שנים עמותת "סולמות" בראשות הרב רימון יוצרת סדרות לילדים שהתרבות היהודית היא הבסיס והתוכן המרכזי שלהן. תוכן של תרבות יהודית לילדים בגיל בית הספר ולנוער כמעט לא קיים בערוצי המיינסטרים בארץ.
"סולמות" שותפים כאן למהלך פורץ דרך שמייצר תכנים איכותיים הן בתוכן והן ברמת ההפקה כסדרות רשת שמגיעות לעשרות אלפי צופים בישראל, ועד כה יצרו יותר מ 120 תוכניות בסדרות הללו. בהפקת סדרות שתכניהן מבוססים על המקורות והמסורת היהודית, פתחה "סולמות" את התוכן הזה לקהל יעד שצמא לראות את התרבות היהודית שלו על המסך ולצרוך תוכן שמתאים לעולמו התרבותי, ומתוך שאיפה לפתוח את
התוכן הזה לקהל רחב ככל האפשר.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק לעמותת "סולמות" בראשות הרב יוסף צבי רימון את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום הקולנוע.
עופר גורן
עופר גורן הוא מוותיקי היוצרים בתחום התרבות היהודית. הוא נמנה בין חלוצי התחום שסללו כברת דרך והניחו את היסודות והתשתיות ליצירה יהודית.
גורן יצר שפה של יש מאין, וללא מילים הוא נתן ביטוי ופרשנות לחומרים מעולם המקורות היהודיים דרך שפת הגוף והפנטומימה.
הפרס ניתן לגורן כאות כבוד על החזון שפעם בו לאורך השנים, על המבט למרחוק, על החלוציות הבראשיתית, ועל האמונה בשפת התיאטרון כיוצרת חיבור חי ועמוק בין עולם הרוח היהודי למדיום הבימתי.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק לעופר גורן את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום התיאטרון.
צביה מרגליות
צביה מרגליות היא אומנית רבגונית שיוצרת בתחומים בימתיים שונים, ובכולם היא עושה זאת בכישרון רב. היא מחזאית שמחדשת תדיר את צורת התיאטרון שהיא מציגה. ברשימת המחזות שלה, מחזות צמודי־אתר, מחזות יחיד, מחזות בנושאים חברתיים וחינוכיים שונים שאת כולם כתבה וביימה.
בולטת במיוחד יצירתה בתחום התיאטרון הדוקומנטרי העוסקת בסוגיית הגירוש מגוש קטיף שבה היא מציגה בצורה משכנעת ביותר את נקודות המבט השונות של הדמויות באירוע היסטורי זה.
היא שואבת את ההשראה ליצירותיה ממקורות היהדות העשירים והענפים. יצירותיה מפרשות את המקורות עליהם היא נשענת באופן מבריק, מעורר
השתאות ורלוונטי ביותר לזמנים שלנו.
היא מוכרת במיוחד בזכות יצירתה בתחום הספוקן־וורד שבה היא מראה לא רק איכויות של כתיבה תיאטרלית מרהיבה, אלא גם כישורי משחק יוצאים מן הכלל.
היא שחקנית מאוד רגישה ובה בעת מלאת הומור. הספוקן־וורד הוא רק חלק מהפעילויות התיאטרליות שלה, אך הוא גם גילום של תיאטרון. בניגוד לשירה, הספוקן־וורד דורש כתנאי סף את איכויות המשחק של המבצע. ללא איכויות אלו, ליצירה אין משמעות כלל. אם כן, הוא שייך באופן לגיטימי ביותר למדיום התיאטרוני.
מדובר באומנית יצירתית באופן גאוני, שגאה בתרבות היהודית שלה ומשתמשת בה ליצירת תיאטרון עמוק, מצחיק, רוחני, רלוונטי וטעון משמעות.
על כל זאת ועוד מצאה לנכון הועדה להעניק לצביה מרגליות את פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום התיאטרון.
